בתאילנד יותר נוח

אנחנו בקופנגן כבר כמעט שבועיים. אנחנו שוכרים בית ואוטו וטוסטוס בעסקת חבילה ממשפחה שיצאה לחופשה מהחופשה. זה מאפשר לנו לתור את האי למציאת בית ובדיקת החופים. הנה אחד לדוגמה:

לשאלת הקוראים – כן, זה טוב כמו שזה נראה. אז ברור שלא כל רגע דבש, יש לא מעט רגעי עוקץ, אבל באופן כללי נעים לנו מאד פה ורגוע. וזו לא רק התפאורה הזו שמשרה נינוחות, יותר נוח פה באופן כללי. זה לא כל כך קל להסביר למה, אבל אני כאן בשביל לנסות.

יש את הדברים הברורים, כמו זה שפשוט הכל זול. אז אם סעודה עשירה למשפחה של שש נפשות עולה בין 50 ל-60 ש"ח, אין ממש סיבה לקנות מצרכים, לבשל ולשטוף כלים. ובאותו אופן, אין סיבה לכבס לבד כי תמורת 20 ש"ח זורקים כביסה מלוכלכת ומקבלים אותה בחזרה ככה:

או העובדה שהכל כל כך זמין. למשל בכל מקום יש עגלות שמוכרות אוכל טרי מגוון וטעים שבא לבכות (גם אם לא בא, החריף דואג לזה). ובכל מקום, בכל שעה של היום והלילה, תוכל למצוא פיצוציה שתספק את צרכיך המידיים כמו בירה, מאנצ׳יס, כרטיס סים לטלפון, קוצץ ציפורניים או עכבר מחשב. אפילו הפירות מגיעים קלופים וצוננים על שיפוד עץ.

אבל יש יותר מזה, יש את העובדה שפשוט יותר פשוט כאן, כי פחות מסובך. יותר קליל.

קחו לדוגמה את מה שקרה לי לפני כמה ימים עם הטוסטוס שהושאל לנו עם הבית שאנחנו שוכרים כאן. אז הסוויץ׳ שלו, למי ששכח נראה כך:

ליד החור של המפתח יש עוד פתח משושה ובצירוף מקרים יוצא דופן, גם במפתח עצמו יש בליטה משושה שמתאימה בדיוק לפתח. ואני, כשאני מגלה צירוף מקרים כזה, חייב לבדוק מה עומד מאחורי זה. אז ניסיתי – שמתי את הבליטה בפתח וסובבתי. גיליתי שמה שזה עושה זה לסתום את חור המנעול באיזה פלאח מתכת קטן. מגניב. הדבר הבא שגיליתי זה שאי אפשר לפתוח את זה בחזרה. ומיד אחר כך גיליתי עוד משהו – שבטוסטוס הזה אפשר להוציא את המפתח כשהסוויץ׳ דולק. וכך מצאתי את עצמי עם טוסטוס שאורותיו מכלים את מצברו ואין לי שום גישה לחור המנעול שלו. בכך הוא הופך בעצם מכלי תחבורה לפנס מאד כבד ומאד לא יעיל. בעיה.

הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לבעל הטוסטוס. הוא בעיקר גרם לי להרגיש מטומטם כשאמר לי שמעולם לא עלה על דעתו לבדוק את הפתח המשושה הזה, כי בעצם הכל עובד בסדר בלי זה. אחר כך זה כבר נהיה ממש מביך כשלא הצלחתי למצוא הסבר ראוי לשאלתה של שי למה הייתי חייב לנסות את הפתח המשושה. אבל אז היא נזכרה שרק לפני שבוע לחצתי על כפתור ה-reset של הראוטר בדירה בבנגקוק וביטלתי לנו את ה-WiFi למשך יומיים, והכל היה לה ברור יותר…

אז מה עושים? הראש מתחיל לחשוב על פתרונות בסגנון ישראל – או שאני אביא חבר שהוא מכונאי טוסטוסים, או שאצטרך להבהיל את הטוסטוס למוסך. בגלל שאין לי מושג איך עושים את שני אלו פה, ניסיתי נואשות לטלפן לחבר הטלפוני המקומי – משה, פשוט כי יש לו טוסטוס מלא שנים ואולי הוא יכול לגלות לי טפח מצפונות הפתחים המשושים. הוא לא יכל. אבל עצתו החד משמעית היתה: ״תפוס איזהשהו תאילנדי, כלשהו, ותן לו לטפל בבעיה״. באופן מעניין, זו היתה גם עצתו של בעל הטוסטוס שחי פה כבר תקופה. אז כך עשיתי. הראשון שהלכתי אליו היה בעל המסעדה שאכלנו בה בצהריים. הוא מיד עזב את הערסל שנח עליו, עלה על הטוסטוס שלו והרכיב אותי אל הבית שלנו. הוא קצת ניסה עם המשושה שלי וקצת עם שלו ואז פסק שצריך לשכפל מפתח בכפר. הודיתי לו והחלטתי לעשות ניסיון נוסף. התאילנדי הבא שניסיתי היה בעל מסעדה אחרת, 50 מטר מהראשונה. הוא כמובן ללא דיחוי בא לעזרה ורמז לי שלפחות מצופה ממני לאכול במסעדה שלו. ממש כמו הראשון, גם הוא ניסה את כל המשושים שהיו ברשותו ומכשנואש אמר שמחר בבוקר הוא יטפל בזה. הודיתי לו והמשכתי לנסות. לא עברה רבע שעה וכבר הוא חזר, ואחריו טוסטוס נוסף רכוב באחד שנראה מומחה לנושא, שכן הוא הרכיב משקפיים והגיע חמוש בבקבוק בירה. אני חשבתי שמברג או מפתח ברגים יעזרו כאן, אבל מה אני מבין בטוסטוסים? כמו כל מומחה, הוא התחיל באנליזה של המקרה וניסה את שלל המשושים שנכחו באירוע. עכשיו כבר היו רבים כאלה. לכאורה, הוא עשה בדיוק מה שעשו קודמיו, רק במומחיות ותוך לגימה של בירה מפעם לפעם. מסיבה שלא ברורה לי, המומחה לא המשיך מעבר לשלב האנליזה. לאחר זמן מה, הגיע למקום טוסטוס נוסף ועליו מי שלא נראה כמומחה כלל ועיקר, שכן היה צעיר עם קשת בשיער שלא הרכיב משקפיים והביא איתו מברג במקום בקבוק של בירה. אפילו אני הייתי יכול לחשוב על זה. המומחה פינה את מקומו לצעיר שניסה גם הוא את כל המשושים ודי מהר עבר לשימוש במברג. אחרי שהבין את הבעיה, החל לפרק חלקים מקדמת הטוסטוס. במהרה הגיע לגבולות היכולת של המברג, אמר משהו בתאילנדית ועזב. לאחר מספר דקות חזר ובאמתחתו מפתח ברגים אחד. הוא המשיך במלאכת הפירוק. בינתיים, המומחה סיים את הבירה ולא נותר לו אלא לעזוב את המקום. הצעיר, על אף שלא היה מומחה, הפגין בקיאות מרשימה ודי מהר היה בידו גוש המתכת שבו בדרך כלל מצוי המנעול. המנעול היה כעת במקומו הטבעי, חשוף מכל צדדיו. הטוסטוס שוב היה שמיש, אם כי לא אסתטי באיזור הסוויץ׳. ניחא. מנהל האירוע הסביר לי שעכשיו הצעיר ייקח את בית המנעול אליו, יסדר אותו ויחזיר לי, אם לא בשעה הקרובה אז מחר בבוקר. הודיתי לשניהם ונכנסתי הביתה. לא עברו שני ריבים של הילדים וכבר נשמעו דפיקות בדלת. מנהל האירוע והצעיר חזרו ובידם בית המנעול המתוקן. כעבור מספר דקות הטוסטוס כבר חזר למצבו המקורי. שילמתי לשניהם 1000 באט (קצת יותר מ-100 שח) והודיתי להם. הם הודו לי וחייכו ואני, בגלל שלא ידעתי אם עליי להרגיש פראייר ששילמתי מעבר למצופה או חרא קמצן ששילמתי מתחת למצופה, החלטתי להרגיש טוב עם העסקה.

לבעל הטוסטוס רק סיפרתי שהבעיה באה על תיקונה והוא השיב בתמציתיות מופלאה את הנקודה שרציתי להבהיר: ״בתאילנד אפשר לפתור הכל ובזול״.

פיל שנקרה לנו בדרך

ועוד חוף אחד