בתום שבוע של רביצה, החלטנו שיהיה נחמד קצת לזוז. שכרנו קיה סורנטו שבעה מקומות. כשחיפשנו לקנות רכב בארץ, זה היה הרכב שרצינו, אבל אי אפשר היה למצוא… אז הגענו עד מקסיקו כדי לבלות איתו שבוע. בפעם הראשונה שבדקנו אם כל המזוודות נכנסות אליו, זה היה כשחזרנו מאוחר מהאי קוזומל והגענו באיחור לסוכנות השכרת רכב (Alamo). העובדת שם היתה במתח לראות אם אייל יצליח להנדס את כל המזוודות פנימה, וכשהצליח, מרוב התרגשות, מחאה כפיים! שמחים איתה ובשבילנו, עמדנו ברחוב והצטרפנו למחיאות כפיים :).
אז אחרי ששכרנו רכב, יכולנו להתרחק קצת מקו החוף ולקחנו דירה קצת יותר פנימה בעיר לשלושה לילות. ממנה יצאנו ביום למחרת לסנוטה לא רחוקה, Jardin Del Eden.
סנוטה (Cenote), כפי שויקיפדיה מסבירה, היא בולען שנפער בסלע, המוצף בחלקו במי תהום. מרבית הסנוטות מצויות בחצי האי יוקטן שבמקסיקו, ובחלק מהאיים הקריביים הסמוכים. מקור המונח בלשונם של התושבים בני המאיה של חצי האי יוקטן – ומשמעותו: מקום בו ניתן להשיג מים. אז השגנו שם מים. צלולים ובהירים, כמו איזה קסם באמצע הג'ונגל. מאוד מתוייר ומאורגן כל העסק מסביב לסנוטות, החל מהמחיר בכניסה, המתחמים שנבנו סביבן, ועד המקלחת לפני הרחצה כדי לשמור על החיות והצמחייה. באמצע הרחצה התחיל טפטוף שהפך לגשם ואנחנו המשכנו לפעילות הבאה שלנו- ביקור בסופרמרקט מקומי. האמת שזו חוויה בפני עצמה. הילדים נאבדים להם בין המדפים, בודקים, משווים, מסתובבים, ואנחנו מצטיידים בפירות, גרנולה ויוגורט למוזלי של הבוקר.
לאחר המלצות רבות שקיבלנו, יצאנו ביום שאחרי לאחת האטרקציות הגדולות באזור, וגם אחת המתויירות, פארק Xcaret. הפארק יושב על חוף הים, בתוכו לגונה טבעית וסנוטות עם מגוון בעלי חיים מקומיים (שזה קצת יותר נסבל לראות כי הכל עם צמחייה טבעית ולא כלובים, אבל עדיין מבאס) ומסלולי מים בתוך תעלות שמוקפות בצמחיית יער גשם…. והכל במימדים שקשה לתאר במלים. גם הארוחה הכלולה בו היתה בצורת בופה מוגזם, שגרמה לילדים שלנו להרגיש כאילו סיימו בדיוק צום של שבוע.
בסוף היום בפארק, הם מקנחים במופע של שעתיים, שנראה כמו תצוגת תכלית מרשימה של מקסיקו- החל מהחיים של אנשי המאיה, עם הכיבוש הספרדי ועד היום, והכל עם שירים, תזמורות ותלבושות מתחלפות, במה עולה ויורדת… בקיצור- סימנתי וי על הפסטיגל.
אחרי שהתעוררנו, המשכנו על קו החוף דרומה, לטולום (Tulum), כשבדרך עברנו באקומל (Akumal) ליום ים ושנרקול עם צבי ים. בירידה מהכביש הראשי עומדים המתווכים וכל אחד מנסה בשקר כזה או אחר למכור את הסירה שלו. בסוף מצאנו בן אדם שנראה מספיק הוגן וסגרנו איתו את העסקה. סירה קטנה לוקחת אותנו כמה עשרות מטרים מהחוף, ואנחנו חוזרים בצלילה עם מדריך לידנו. בדרך באמת רואים ריפים יפים וצבי ים ענקיים, הפעם בסביבתם הטבעית, שלא כמו בפארק…
התארגנות לצלילה/ יום ים/ רחצה או כל יציאה שהיא מהבית, עם ארבעה ילדים- אפילו שהם כבר עצמאיים בהתארגנות (ואולי בגלל זה), לוקחת מלא מלא מלא זמן……. קופצים למים מהסירה ועכשיו צריך להתחיל לסדר לכולם את המסיכה והשנורקל, ועד שכולם הסתדרו, המסיכה שלי נקרעת… בקיצור-כמו המסיכה, אנחנו מותחים את גבולות הסבלנות עד הקצה, משתדלים בלי לקרוע…
בטולום התמקמנו גם לשלושה לילות. רצועת החוף בטולום גם היא לבנה ויפה כמו בגלויות, רק מה שלא עובר בתמונות (וטוב שכך) זה ריח האצות שנאספו. אז מצד אחד אין אצות על החוף, שזה טוב, כי כשיש אז הים עכור ולא נעים להכנס למים, אבל מצד שני, אם עומדים בכיוון הרוח, פשוט אי אפשר לנשום את הריח הזה.
עשינו שם טיול על החוף לכיוון העתיקות של המאיה, בדיוק בשעה שהאכילו שם שקנאים וציפורים אחרות שהתעופפו ממש מעל הראש שלנו ובדרך גם מצאנו אוצרות מהים- מטבעות של פסו מקסיקני עטופים בשכבה של משקעי ים, ונהננו מהאתגר לנקות ולחשוף אותם.
אחרי ההצלחה של Xcaret, המשכנו בגרסה האמריקאית של הטיול שלנו ונסענו לפארק נוסף, אח קטן של הפארק הקודם, בשם Xel Ha. גם הוא על חוף הים, בנוי סביב לגונה ענקית עם ריפים ודגים וחתולי ים שאפשר לשנרקל לידם. פה גם היתה אטרקציה של מגלשת מים ספיראלית, שאחרי שירדנו בה כל המשפחה, שלושת הצעירים המשיכו את הלופ לעוד כמה סיבובים. כשחשבנו שמיצינו את כל הפארק בבופה, שנירקול ומגלשה, התחלנו בסיבוב לצד השני של הלגונה, ואז רק הבנו את גודל המקום. אזור של אומגות למים, גשר חבלים, קפיצה מצוק, פרות ים, ובדרך סנוטות בתוך מערות ובורות עם מים צלולים ונקיים. בקיצור, כשחזרנו מהסיבוב ראינו שאנחנו האחרונים כמעט בפארק, נפרדנו מהדולפינים וחזרנו הביתה.
למחרת נפרדנו גם מטולום ומהחוף, ונכנסנו קצת פנימה לאזור יוקטן, לסיור בעתיקות המאיה בקובה (Coba). עתיקות חבויות בתוך ג'ונגל, מה שהופך את הכל ליותר נעים, כי כל הדרך מוצלת. התחלנו ברגל ועברנו לאופניים, וככה עברנו בין המבנים השונים, בין הפירמידות למקדשים. היה מוצלח מאוד, אבל לא פשוט למשוך את הילדים לעניין סביב ארכיאולוגיה והיסטוריה.
התמקמנו לשני לילות בויאדוליד (Valladolid), העיר השלישית בגודלה בחצי האי יוקטן, יושבת ממש בין העתיקות של קובה לצ'יצ'ן איצה (Chichen Itza). המטרה היתה להתקרב לאזור כדי לעשות יומיים של ביקור בעתיקות של המאיה, אבל אחרי היום בקובה היתה תחושת מיצוי בקרב הילדים, והאבנים המסותתות שמשאירות אצלנו פליאה והתפעלות, כנראה לא עושות את אותו אפקט אצלם. אז למרות ששם הפירמידה המרכזית כנראה יותר מרשימה (אם כי לא יותר גבוהה), החלטנו לוותר עליה ולהסתפק בתמונות של גוגל.
חוץ מעתיקות, העיר נמצאת במרכז של אזור מלא בסנוטות. חששנו מהעומס שיהיה כשנגיע, כי כבר הגיע סוף השבוע, אבל כנראה שבאנו בשעה הנכונה לסנוטה הנכונה (Cenote Saamal). היה פנוי יחסית, הילדים קפצו וקפצו, התרחצנו ובהינו בנוף המטורף שסביבנו.
בבוקר לפני הטיסה לוואחקה (Oaxca) הספקנו עוד לבקר בשוק מקומי בעיר. מיהרנו גם להספיק סיור ב- Casa de los Venados- בית של זוג אמריקאי מבוגר, שגר כבר מעל 50 שנה במקסיקו, והפכו את ביתם (בו הם עוד גרים כיום), או יותר נכון- אחוזתם- למוזיאון של אומנות ותרבות מקסיקנית עם אוסף של פריטי אומנות שונים. קיבלנו סיור מודרך עם הרבה מידע מעניין על התרבות המקסיקנית. אחרי שחזרנו לקפה עם הסנדביצ'ים הטובים מהערב שלפני (שתי הארוחות היחידות עם לחם שאכלנו עד כה במקסיקו), יצאנו לשעתיים נסיעה לשדה תעופה בקנקון.
עם הטיסה לאוקינוס השקט, אנחנו נפרדים מהקאריביים (עד הטיסה הביתה מקנקון) ומריביירה מאיה, ומסיימים את החוויה של להיות תיירים אמריקאים במקסיקו. ממש ניכר איך המקסיקנים מנגישים את המקומות לתיירות האמריקאית, הכל מסודר לפי כללים (ברובם מיותרים) והמחירים בהתאם. יש לזה גם יתרונות כמובן, אבל הרגשנו שעבורנו זה כבר היה קצת יותר מדי. לפחות את מזג האויר הם גם הנגישו לנו כמו שצריך, כמעט בלי גשם בכלל, ואפילו ההוריקן המשיך צפונה לעשות נזק בפלורידה ופסח על מקסיקו הפעם (דווקא האזור שאליו אנחנו מגיעים קיבל את ההוריקן שהיה בחודש מאי).
אז כמו שאייל אומר- עכשיו אנחנו מגיעים למקסיקו. נקווה שיהיה מוצלח ונעים ומונגש במידה הנכונה.
איזה מגניבים אתם!! תהנו!!
תודה! 🙂
יותר מרתק מערוץ הטיולים. הצילומים מדהימים ואין ספק שאתם נהנים. כף לכם ותמשיכו להנות ולכתוב לקשישים שצופים בכם בבית.
תודה רותה על הליווי לאורך הדרך!