פתאום נהיה קיץ. ביום אחד תמה הצינה הנעימה שליוותה אותנו מנחיתתנו בגואה. עוד לא הגיעו הימים החמים באמת, בצל עדין נעים, אבל מורגשת באויר ההתחממות לקראת הקיץ. הסמסטר השלישי, שנגמר בימים אלה ממש (אנחת רווחה) לא היה פשוט. טוב, תשאלו, מה כל כך קשה ללמוד שם בדרום הודו, עם הים ברקע וכל השאנטי באנטי הזה? הים ברקע וכל השאנטי באנטי הזה…
סמסטר לימודים בגואה, בעונתה, לא יכול שלא להיות מלווה בתחושת החמצה, שכן כל שעת לימודים היא במקום שעת רחצה או חוף. כדי לנסות לאכול את הצ'פאטי ולהשאיר אותו שלם, היו כמה נסיונות ללמוד על חוף הים ולשלב בין ארמונות בחול לשברים פשוטים. אלו היו יכולים להיות ימי הלימודים הנעימים יותר בסמסטר, אם היו מתקיימים בהם לימודים. אבל הם היו נעימים.
הילדים כבר מתורגלים יחסית ללמידה עצמאית, וזה לאחר תהליך ארוך ולא קל, בעיקר לאלה שכבר טעמו את טעמו (המר, יש לומר, בכל הנוגע ללמידה עצמאית) של בית הספר. יחד עם זאת, ההפסקות המרובות בין הסמסטרים מבלבלות, מטלטלות ולוקח כל פעם זמן להתרגל מחדש. כל הפסקה היא כמו חופש גדול, וכל סמסטר מתחיל כמו חודש ספטמבר- בהתחדשות, הפכפכות, תקיעה, שברים ומדי פעם איזו תרועה.
רוב האנרגיה שלנו יוצאת על החדרת מוטיבציה למי שזקוק לעירוי, רענון הנהלים והדרישות שהצבנו להם ולנו מבחינת החומר הלימודי ובסופו של דבר, לדאוג שזה יקרה. בעבודה שלי כמורה/גננת שילוב, הכי אהבתי את זה שלא נדרשה ממני ההתעסקות עם המשמעת הלימודית. התעכבתי על הדברים הטובים, המהנים, המעודדים, שעוזרים לילד להתיידד ולהתמודד עם הקשיים, על החיזוקים, על בניית הקשר האישי, ולצד אלה הקניית הידע. פה יש את כל אלה, אבל בתקופות הלימודים המרוכזות שלנו, הלימוד והידע הופכים להיות במרכז. אני נהנית מהלימוד עצמו, לראות איך שהדברים מתחברים להם בראש וזה משתקף להם בתוך העיניים, השמחה המלווה את ההבנה של נושא חדש, במיוחד אם נדרשו כמה וכמה הסברים. אוהבת לראות את הדרך השונה כל כך של כל אחד מהם, החל מהגישה ועד לצורת החשיבה. אוהבת לראות את ההתקדמות, ולראות אותם רואים וגאים בהתקדמות האישית שלהם. אני אוהבת את הסקרנות הילדית הטבעית, נהנית לקרוא את התשובות לשאלות ולהכיר אותם אפילו עוד יותר טוב דרכן. אבל אני לא נהנית להתעסק באכיפת הלמידה ולא ממשפטי המורה- שלא יצאו לי מהפה כשהייתי מורה, ועכשיו הם כן.
ילדי "בית הספר" שלנו כבר סיימו את החוברות בחשבון שקיבלו לשנה זו מהארץ, ותוגברו בחוברות מקומיות. המהלך לא היה קל, כיוון שלוקח הרבה זמן להכיר את המושגים המתמטיים הבסיסיים שכל כך שגורים בפינו, בשפה האנגלית, אבל זה היה צעד חשוב ואפילו הכרחי. זה פותח עולם שלם של אפשרויות עבורם ועבורנו מבחינה לימודית, ובעיקר מבטל את התלות בחוברות חשבון מהארץ. גם לימודי האנגלית התקדמו, אצל חלקם על מי מנוחות ואצל חלקה במים סוערים. יחד עם הקושי, שני הגדולים קוראים עכשיו ספרים באנגלית באורך מלא, מתוך בחירה חופשית, שזה עוד שער לדרך חדשה, עשירה ואינסופית עבורם. שנאמר: דיינו.
תמיד היתה לי ההתלבטות הזאת בעבודה כמורה. הילדים היו מפסידים שיעור כלשהו כדי לבוא ולעבוד איתי. המורה היתה שולחת איתם את החומר שנלמד בזמן הזה בכיתה, כדי שלא יפסידו, ואני בכלל רציתי לעשות איתם משהו אחר. לשחק, ללמד בדרך חוויתית יותר, לעבוד על איזה קושי שקיים אצלם, ולא דרך דף עבודה במולדת, תנ"ך או היסטוריה. עכשיו הרצון להשאר במסלול של הלימודים המקובלים (טוב, פחות או יותר) במקצועות הספציפיים שבחרנו, בא לעתים על חשבון המשחק, החוויה והפנאי. אני פתאום מוצאת את עצמי תחת שני הכובעים בו-זמנית, של המחנכת ומורת השילוב. אז נכון שבמסגרת-לא מסגרת שלנו, הרבה יותר קל להרחיב על כל נושא שמתחשק, לשלב משחק וחוויה, לקחת את החוברות ולעבוד על שפת הים מדי פעם, ללמד בדרך שלנו, אבל עדיין- עמוק בראש יושב לו הסילבוס, משפיע על החלטותינו ועל טון הדיבור המורתי שבוקע לי מהגרון.
לפעמים פשוט צריך לקחת את הדברים בפרופורציה…
מחר מתחילה עונת הביקורים. זה מתחיל בחודש משפחתי בהודו, ואחרי ביקור חטוף בקמבודיה זה ימשיך באסיפת קיבוץ על חוף הים בקו-פנגן.
החופש הגדול בפתח וכמו מורים טובים, אנחנו שמחים לא פחות מהילדים להתחיל את הקייטנה, כי הצלצול, כאמור, הוא בשבילנו 🙂 .
גאה בכם על הדרך שבחרתם לכם ולהם. ירוקה כולי מקנאה בשומעי על עונת הביקורים. אוהבים אתכם
אוהבים אתכם מאוד ומחכים כבר לביקור הבא!
שיישי וכל החבורה,
זה ממש משמח ומעורר השראה לקרוא על התהליכים והדרך שלכם.. וגם לזכור שבכל דרך יש מהמורות ויש נצחונות- קטנים כגדולים.. טוב לשים הכל בפרופורציה תמיד 🙂
תמשיכו לבלות תהנו בחופש הגדול ואם אפשר תמשיכו לשתף כי זה מאוד כיף לקרוא (וגם לקנא בחוויה המדהימה שלכם ובאומץ שלכם ללכת בדרך המיוחדת הזו)
נופר
תודה נופי!