עוצרים כדי להמשיך

השגרה עוצרת, גם בטיול. פחות זזים, יותר מתבייתים. טוב, גם לחום יש חלק בזה. אנחנו כבר חודש פה ונשאר לנו עוד שבוע בבית שלנו ב- Hoi An לפני שממשיכים הלאה. היו לנו כמה החלטות לקבל על המשך הדרך הקרובה ומחשבות לגבש על המשך הדרך הרחוקה ויותר קל לנו להחליט כשאנחנו נמצאים במקום אחד. אז אם כבר עצרנו לנו באמצע הדרך, באמצע הארץ, נשאר פשוט להחליט. פשוט? מי שמכיר אותי יודע שעל זה הולך רוב הזמן בחיי, על להחליט. מה לאכול, מתי ללכת, לאן ללכת ומה לעשות. מזל שיש לי פה רק שמונה-תשע חולצות אז התלבטות אחת ירדה.

בינתיים בשגרה לכאורה שלנו הילדים סיימו את חובותיהם לשנת הלימודים הנוכחית, בילינו בבריכה, חזרנו קצת לכושר וביקרנו בים. הים פה, איך לומר, זה לא קו-פנגן. אחרי כמעט חמישה חודשים בְּים, שעד שלא תעבור באופק סירה ותזיז קצת את המים, לא נשים לב שיש בו גלים, שהחוף שלו בצורה יוצאת דופן לא שורף את כפות הרגליים, שהצבע של המים והקוקוסים על הרקע של יערות גשם עולים על כל גלויה אפשרית…. אז בסדר, הינו בים בהוי-אן. הינו, ראינו ונסענו לבריכה.

בתמונה: נהנים מהמנוי בבריכה במלון Sunrise. חולתאים חדי עין ודאי יבחינו במקור ההשראה שקיבל האדריכל מביקורו בקיבוץ באחד ממשחקי טורניר פימנטל. או שמא היה זה בשמיר…

המשחקייה של המלון. הכי קרוב לגן שהיה לילדים מזה חודשים.

כשהלחות לא הטביעה אותנו בזיעה של עצמנו, יצאנו לטייל על האופניים בשדות האורז. ראינו איך בהינף יד מפזרים את הזרעים לכל עבר והשדות הבוציים והחומים הופכים בין יום לירוקים ורעננים. כל מי שעיניו בראשו ומצלמתו בידו לא יכול שלא לנסות ולהכניס את הנוף הזה למסגרת.

אותה חלקה כעבור עשרה ימים.

ערב אחד גם נסענו לעיר הגדולה הקרובה Da Nang, לצפות בתחרות זיקוקים בינלאומית. אנחנו היינו במקצה של סין-אנגלייה ועם כל הכבוד והיראה מהסינים, האנגלים הפגינו יכולות וירטואוזיות מרשימות יותר. אולי כי הם רגילים לגשם…

ובעניין ההחלטות, נתחיל בוידוי. יש לי חסימה כלשהי בכל הנוגע להודו. לא ממש מוסברת ולפי כל הדעות שיצא לי לשמוע גם לא מוצדקת, אבל קיימת. היא כבר מנעה מאיתנו פעם אחת להגיע לשם ואיימה לעשות זאת שוב, אך לא. קודם כל, כי אייל לא היה נותן לזה לקרות בשנית. חוצמזה, בניגוד אלי, לאחים שלי ולגיסותיי שיחיו יש משיכה עזה במיוחד לחתיכת היבשת הזאת ואם דווקא שם הם רוצים לפגוש אותנו, אז אני מתחילה בתרגילי הרפייה ושחרור.

דוגמנית (דף) הבית

התקבלו החלטות. קנינו כרטיסים. עוד שבוע אנחנו מדלגים בטיסה לצפון וייטנאם, נשוטט קצת בין האיים ב- Ha Long Bay, נספוג אווירה כפרית ב- Sa Pa ונעבוד על הויזה להודו ב- Hanoi. בעוד שלושה וחצי שבועות, נעצור להתרעננות בבנגקוק, ויאללה דרמסאלה. נכנס לאווירת ההרים בצפון הודו לקראת בוא הדודים. בכל זאת, לא נעים- הם באים עם כזה קילומטראז' הודי מאחוריהם, אז לפחות שנדע להגיד נמסטה כמו שצריך אם לא להנהן בצורה מוגזמת מצד לצד כדי להגיד כן. או לא. או משהו.