שבנו להודו. זה מצחיק שאני אומרת שבנו, למרות שהגענו למקום שעוד לא הינו בו מעולם, אבל התחושה היתה שאנחנו חוזרים למשהו מוכר ואהוב. אז יותר נכון- נחתנו בגואה. גואה היא המדינה הקטנה ביותר בהודו, פרוסה על קו החוף המערבי. הדת המורגשת פה היא הנצרות, שבימים אלה רוחשת ונרגשת לקראת יום הולדתו של ישו. בנר השמיני של חנוכה נזכרנו להדליק חנוכייה מאולתרת, שדלקה בהרמוניה לצד האורות והקישוטים של הכריסמס.
יצאנו ב-7:00 בבוקר לתחנת האוטובוס בפוקרה, כשבידינו שישה כרטיסים לאוטובוס של 7:30. הגענו והבנו שיש בעיה, ולא שמרו לנו את המקומות. אחרי נסיונות לתקן את הנעשה, הצלחנו למצוא אוטובוס שיקח אותנו לקטמנדו. לקח לו שעה וחצי עד שיצא מפוקרה ופרבריה. הדרך הררית, מתפתלת במתינות ועוברת מעל הנהר, בין כפרים הבנויים לאורכה. לפני 12 שנים היא ארכה כ-6 שעות, והיום היא אורכת כמעט כפול. הסיבה לכך היא פשוט הרעה בתנאים. הכבישים שבורים והדרך בחלקה נבנית מחדש. הכל זז מאוד לאט. בכלל, בנפאל, אין הרבה ערך לזמן שלך כמקומי או כתייר. אדם מתכנן תוכניות והנפאלים לוקחים ת'זמן.
באנו בשביל ההימלאיה, נשארנו בגלל הלימודים. התמקמנו בפוקרה. יותר נכון, באיזור של העיר שנקרא Lake Side, שכשמו כן הוא- יושב על שפת האגם Phewa. זאת לא באמת העיר, אלא איזור התיירים, עם רחוב אחד רחב ומרכזי, שממנו יוצאים רחובות קטנים יותר וכולם עמוסי מלונות. קשה למצוא פה בתים מקומיים אותנטיים, אלא בעיקר מלונות וחנויות ואתרי בנייה, שיהפכו גם הם ביום מן הימים למלונות או חנויות.
מסתבר שעברה שנה מאז ארזנו את עצמנו ויצאנו לשוטט. משום מה, יש תחושה של צורך לסכם את פרק הזמן הזה, על אף שמבחינתנו המסע עוד בעיצומו, ובשאיפה (אולי יומרנית, משהו) שבכלל בחיתוליו.
אי שם, בשגרה ההיא, אייל עקב אחרי כמה משפחות מטיילות ומדי פעם גם אני הצצתי על איזה פוסט, אבל שום דבר לא יכול היה באמת להכין אותנו לדבר האמיתי. אפילו שנכנסנו לזה בצורה הכי טבעית שאפשר, אי אפשר היה לדעת איך ולאן זה יתגלגל. ככה זה כשכל האפשרויות אפשריות.
אנחנו כבר שבועיים בפוקרה. חזרנו לציויליזציה. יש פה הכל מהכל, אבל כבר לא כל כך בזול. טוב, ביחס לארץ ברור שזה זול, ואפילו מאוד, אבל ביחס לשכנה ההודית, נפאל בכלל (ופוקרה בפרט), התייקרה מאז שעזבנו אותה לפני 12 שנה. הרחוב הראשי של פוקרה עם המדרכות הרחבות לצידו, הוא כנראה הנקי ביותר שפגשנו בזמן האחרון. תוסיפו לזה את הטיילת על האגם, ובימים עם ראות טובה גם פסגות לבנות ברקע, והרי לכם עיירת טרקרים שלא נופלת מדומותיה באירופה.
