מקסיקורן

ושוב יצאנו לדרך.
קצרה יותר, מדודה יותר, אחרת, אבל דרך. פנייה הצידה לרגע מהדרך הנוחה והבטוחה של השגרה.
הפעם החלטנו לצאת ליבשת חדשה שמביאה איתה שפה שונה, אנשים אחרים וטעמים חדשים. זה לא היה קל (בעיקר בשבילי) לוותר על המוכר, הנעים והטעים של המזרח ולצאת אל הלא נודע…

הפעם עם ילדים שהפכו למתבגרים, עם תיקים שהפכו למזוודות ושעון שמתקתק בקצב אחר ומאתגר אותנו בניסיון לשלב גם טיול וגם חופש, גם להספיק וגם לנוח, גם לתהות וגם לבהות, והכל בחבילה אחת מוגבלת בזמן…

שוב, כמו בפעם הקודמת, קיבלנו את התזכורת שזה לא כזה קל לצאת מהמסלול המקובל, בעיקר כשאת עובדת במערכת חסרת גמישות לחלוטין כמו משרד החינוך. האישורים שהיו כרוכים בנסיעה הזאת סרבו להגיע, גם לאחר ערעורים והסברים חוזרים ונשנים. רק בקיץ, כשהיה נדמה שזה כבר חסר סיכוי הגיע האישור המיוחל והסתיימה המערכה שתזכר בהסטוריה המשפחתית כ'מלחמת ששת הימים'.

אז אחרי שאישרו לי שישה ימי חופשה בתוך תקופת החגים, הזמנו כרטיסי טיסה. החברה הלאומית של פורטוגל התגלתה כחברת תעופה נוחה בסך הכל, אך גם כמאחרת כרונית. מסתבר שיש לה אחוזים די נמוכים לעמידה בזמנים, מה שהעמיד את טיסת ההמשך שלנו בסימן שאלה גדול. למזלנו, גם טיסת ההמשך היתה של אותה חברה, ואחרי 6 שעות טיסה לליסבון, עם איחור של שעה שלקח לנו את כל זמן הקונקשן שגם ככה היה קצר מדי, נחתנו בדיוק בזמן שבו הינו אמורים להמריא לקנקון, אך הסתבר לנו שאפילו לא התחילו לעלות על המטוס, ויש לנו מספיק זמן ללכת לשירותים על הקרקע ולצאת לעשר שעות טיסה נוספות.

נחתנו בקנקון ומיד לקחנו מונית למעבורת לאי הקטן ממש ממול, שנקרא איסלה מוחרס (Isla mujeres). כל ההתנהלות במעברים ובשדות תעופה בפרט, מרגישה כמו עוקץ אחד גדול, אבל כשאנחנו חדשים בשכונה, אין לנו הרבה ברירות אלא לשחות עם הזרם… לפחות הספרדית של אייל שנשמרה אי שם מהטיול שלו בדרום אמריקה, מצליחה לספק לנו מידע מהימן ותקשורת טובה, ואחרי שהוא מתנצל שיודע לדבר 'סולו פוקו' (רק מעט), פוצח בשיחה קולחת עם הנהגים, מלצרים, או עוברי אורח.

לקחנו דירת Airbnb לשלושה לילות באי, וזה בערך הדבר היחיד שסגרנו מבעוד מועד לחודש הזה (וגם זה קרה בלילה של הטיסה, בדרך מדפנה לכרכום).
האי מדהים. חוף ים לבן ומים תכלת – תורכיז – כחול שמכריזים שהגענו אל היעד. לשמחתנו מזג האוויר גם הוא קיבל את פנינו בצורה מאוד נעימה, ועל אף לחות מורגשת, היה בסך הכל חמים ונעים ומושלם לרחצה בים, עם תאורה שמאפשרת הוצאת גלויות גם מטלפון בינוני.

לאחר שהפכנו את המזרח בכלל ואת תאילנד בפרט לבסיס הטיולים שלנו בשנים האחרונות, קשה להמנע מהשוואות… איסלה מוחרס מאוד הזכיר לנו את קופנגן ויש תחושה מאוד ברורה ומוכרת של 'אי', בכבישים, באווירה ואפילו- באופן תמוה- בצורה החזותית של אזורים מסויימים ובמבנה של החנויות. הרגשנו מדי פעם כמו באזור התיירותי של קופנגן, בכמות התיירים, בעברית ובמחירים שלא דומים למחירים של המקומיים. האזור שבו ישנו היה קצת יותר מרוחק ואיפשר לנו להרגיש קצת את האותנטיות של האי, אך עדיין היתה תחושה של כפר נופש אחד גדול ומלא בקלאב-קארים.

משם המשכנו לפלאיה דל כרמן (Playa del Carmen), דרומית לקנקון שגם היא ממשיכה קו דומה של נופש. לקחנו דירה גדולה ומאובזרת במתחם דירות עם בריכה ממש על הים, ופה באמת הגענו לרמת פינוקים ומנוחה, שרק מסיבת גג בבניין בהמשך הרחוב עם עשרות ישראלים שרים את 'קלאס באפס מאמץ', 'בלבלי אותו' ו'מלכת השושנים' יכולה להעיר אותנו מהחלום הקריבי שבו אנחנו נמצאים… זה, ומחשבות על הוריקן. כי מה לעשות, היתרונות של אזור טרופי באים בחבילה עם תופעות טבע שלא בשליטתנו… ביום שבו נחתנו היתה רעידת אדמה באזור של מקסיקו סיטי וגם יומיים אחר כך (שלא הרגשנו בכלל). עכשיו מדברים על אפשרות לסופה טרופית שעושה דרכה לכיוון החוף שלנו, שלא בטוח שתגיע, תלוי בכל התרחישים שיקרו בדרך שלה, אבל היא כבר משפיעה על התרחישים אצלנו. עוד אין לנו לו"ז סגור ואחרי שתרגלנו גמישות, אנחנו משתדלים גם ליישם, אז אנחנו מחכים לראות לאן זה מתפתח ונחשב את המסלול שלנו בהתאם. אייל כבר עולה על המדים של סוכן הנסיעות ובעזרת אידית' האחראית על הדירה שלנו שמעדכנת בהתפתחות הסופה ומספקת לנו מידע על נקודות עניין באזור, אנחנו מתחילים לקבל את המסגרת לחופשה הזאת.

לו"ז ראשון שארגנו לנו היה שייט במעבורת לאי קוזומל (Cozumel) שנמצא ממש מול פלאיה דל כרמן. אי גדול יחסית, עם הרבה שוניות לשנירקולים. אחרי שפתחנו את הבוקר באריזה זריזה של המזוודות וריצה זריזה למעבורת, המשך היום זז פחות זריז ויותר מקרטע. הגענו לאי בלי לדעת מה אנחנו רוצים באמת לעשות בו. הכבישים היו חסומים בחלקם בגלל מירוץ כלשהו והסירות שיוצאות לטיולי יום עם שנירקול כבר היו מלאות ברובן. לקח לנו רק שעה בערך להחליט שאנחנו שוכרים רכב ליום הזה ולצאת לדרך. החופים שהספקנו לראות שם היו צלולים ויפים, עצרנו בחוף שמשכיר מסיכות ושנורקלים והתמקמנו למשך היום. זאת היתה טעימה קטנה מקוזומל. הילדים נהנו מחוויית השנירקול ואנחנו נזכרנו למה אנחנו פחות אוהבים להיות 'תיירים'…

בינתיים אנחנו בהילוך נמוך, יקיצה טבעית עם השפעות של ג'ט לג, נהנים מהתפאורה של הקוקוסים והים שכבר ממש התגעגענו אליה ונזכרים בתחושות של יחד אינטנסיבי ומשפחתיות, שהשגרה נוטה להשכיח.

"שיפה ושונה תהא השנה, אשר מתחילה לה היום…" ושרק תמשיך כמו שהתחילה. אאאאאמן.

שנה טובה.