בנסיעת אוטובוס קצרה מהצפוי, הגענו מ- Da lat ל- Nha Trang או כפי שהוגים את שמה המקומיים "ניה צ'אנג". אייל ואני לקחנו איזה וירוס כלשהו לדרך, שאצל אייל נשאר קצת יותר זמן וכלל גם חום בא והולך. Nha Trang, עיר חוף שנכבשה על ידי התיירים הרוסים, ידועה במאכלי ים, שלא יצא לנו לטעום, בשנירקולים יפים, שלא יצא לנו לעשות ובפארק מים על האי ממול, שמגיעים אליו ברכבל ארוך במיוחד, שגם אליו לא יצא לנו להגיע. אפילו חוף הים שם ראה אותנו פעם אחת בלבד ובהרכב חלקי. בקיצור, נקודת מעבר מבחינתנו. היינו זקוקים לאיזו הפוגה בריאותית- פיזית ומשפחתית. העברנו שם שלושה לילות, עם ערב אחד על הטיילת של חוף הים, שהתגלתה כשוקקת חיים דווקא עם רדת השמש ואת הלילה הרביעי כבר עשינו באוטובוס בדרך ל- Hoi An.
Nha Trang
הכוונה מאחורי המונח "אוטובוס לילה", היא שביום שאחריו רק מחכים שיגיע כבר הלילה, כדי להשלים את שעות השינה שגזל מאיתנו האוטובוס. יצאנו לדרך בשבע בערב ונשפכנו מהאוטובוס בחמש לפנות בוקר למחרת. כמובן שדוכן הבגטים כבר היה בשיאו של יום העבודה, כשהגענו אליו טרוטי עיניים עם זריחת החמה. עייפים אך רצוצים הגענו למלון קטן, משפחתי, עם בריכה מחיית נפשות מזיעות ב-Hoi An.
Hoi An עיר חמודה ושטוחה, מזכירה קצת מושבה גדולה (מאוד), מוקפת שדות אורז ופלגים וכמו במושב- ליד כל בית כמעט ניתן למצוא שטח אדמה כלשהו, שגודלו יכול לנוע מגינת ירק קטנה ועד שדה אורז. העיר ממוקמת במרכז וייטנאם, על שפך נהר גדול ולחופו של ים סין הדרומי. מיקום זה הביא אותה להיות עיר נמל חשובה, שאכלסה סוחרים מארצות שונות, כמו יפן, הודו, הולנד, סין וכמובן וייטנאם. סגנונות הבנייה השונים שנאספו בחלק העתיק של העיר, הצבועים רובם בצהוב חרדל (ומי שיצא לו לבקר בביתנו מודע לחולשתי לצבע זה ומכאן גם התמונות הרבות, סליחה מראש), נתנו לה את מעמדה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. בשעות הערב, כשמזג האוויר מאפשר, נעים מאוד לשוטט בחלק זה של העיר, המקושט באהילים צבעוניים שמאירים את הרחובות בשלל צבעים, ויחד עם הבוגונביליות הוותיקות שסוככות על החנויות והמסעדות, משרים אוירה נעימה ורגועה מסביב.
הגשר היפני, המקורה והמפורסם. מעבר עליו, דרך אגב, כרוך בתשלום. אנחנו הסתפקנו בצילום.
לאור המלצות שקיבלנו ממשפחות שטיילו פה כבר ולאחר שהתרשמנו בעצמנו לטובה מהעיר, החלטנו לעשות כאן עצירה קלה ויצאנו לחפש בית להתמקמות של חודש. הימים האלה סבבו סביב הבריכה במלון וטיולי אופניים בשכונות העיר. לאחר חמישה לילות מצאנו בית, קצת יקר ממה שתכננו (ועדיין חצי מחיר מהבית ששכרנו בתאילנד), אבל כל לילה נוסף במלון היה מיקר בכל מקרה, כך שהלכנו על העסקה. בית גדול, שתי קומות, עם שלושה חדרי שינה, מטבח ופינת אוכל גדולה. כדי להרגיש בבית (וגם כי קבלנו אותו לא מספיק נקי לפי הסטנדרטים שלנו) ניקינו את הרצפה, עשינו כביסה והשקנו את העציצים.
פתאום נגמרים הבתים ומתחילים השדות.
מאחר והעיר מאוד מישורית, אנחנו מתניידים בה באופניים ששכרנו לתקופה זו. שתי הבעיות העיקריות בעניין הרכיבה הן החום והכביש. בעניין החום אנחנו מרגישים שעשו לנו תרגיל של מתחילים. הימים במלון היו נעימים יחסית, בבוקר בבריכה ובערב מזג אויר מושלם, שנעים להסתובב ברחובות העיר העתיקה. איך שהתמקמנו בבית התחילו ימים של חום כבד ולחות קשה, שבזמן רכיבה על אופניים מייצרים טיפות זיעה שמתחברות למפלים. בעניין הכביש, ניסינו את כל המבנים האפשריים לרכיבה של ארבעה זוגות אופניים- שיירה, דבוקה, זוגות, חץ… ואנחנו עדיין לא מצליחים למנוע חדירה של טוסטוסים לתוך המבנה שלנו. אמנם זאת עיר פחות סואנת ויש פה לא מעט רוכבי אופניים, אך עדיין- מי שמנוׄע באמתחתו לא יהסס לחצות כבישים ולחתוך נתיבים בלי אזהרה. אז אנחנו משתדלים להיזהר בעצמנו.
כיוון שהיינו עסוקים בחיפוש אחר בית, לקח לנו שבוע עד שהגענו לים. פחות מעשר דקות רכיבה נמצא חוף הים המרכזי של העיר, ה"מרוצף" בשקי ענק, שביום ראשון בערב עמוס במשפחות מקומיות. תופעה שבקו-פנגן (על אף החופים השווים בהרבה) לא יצא לנו לראות כלל. שם מראה של מקומי רוחץ בים הוא נדיר בהחלט. הבטיחו לנו שיש פה חופים יפים יותר, אז נמשיך ונחפש אותם, יש לנו פה עוד כמה שבועות…
אנחנו מתחילים לסגל פה שגרת יום ואפילו שאנחנו עוד לא שבוע בבית, זה כבר מורגש על הילדים. הם יודעים מה, מתי ואיפה ואין ספק שהידיעה מביאה איתה גם יותר רוגע. על אף המטבח הנוח וחיבתנו העזה לבישול, האוכל המקומי מאוד זול וזמין ויש פה שפע של אפשרויות קולינריות משובחות משלל מטבחי העולם, כך שאנחנו מתחבטים מדי יום בשאלה- להכין, או לקנות. שאלות הרות גורל מעסיקות אותנו פה 😊. בין קנייה להכנת אוכל, מצאנו את הנישנוש האולטימטיבי! קרקר עשוי מאורז ושומשום, מיובש בשמש ואז על הגריל. בלי טיפת שמן, טעים ביותר ופריך שאין לתאר. פשוט ממכר!
בנוסף לבית ולאופניים, הוספנו לעצמנו נכס נוסף לחודש הקרוב והוא מנוי לבריכה ולמתקנים השונים באחד המלונות השווים על הים, כדי להקל קצת על עומס החום. עכשיו רק צריך לנצל אותו, שלא נרגיש מנוצלים בעצמנו…
לא יודעת כל כך להסביר, אבל אני רואה את הכרזות האלה ברחבי וייטנאם, ומרגישה משהו מוכר…
אולי בגלל משפטים ושירים כגון אלה שניטעו בי בילדותי ומתחברים לי עכשיו עם התמונות:
"בֶּהָרִים כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת
וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל,
אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָך, מוֹלֶדֶת,
בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר וּבֶעָמָל…"
כרגיל – מעניין ומעורר קינאה. מהתמונות האחרונות כאן – לא אתפלא עם יש "הוי-אן איחוד" ו"הוי-אן מאוחד"