דף נחיתה
בואו נתחיל בהמראה. הגענו לשדה התעופה ב-9:30 בבוקר. אייל עשה הרשמה מוקדמת והזמין לנו מקומות בטיסה. השדה היה יחסית פנוי והתקדמנו מדוכן, לבדיקה, לשיקוף. אחרי הוצאת אנרגיה במשחקייה הקטנה של נתב"ג עלינו למטוס (כמובן ב"קריאה אחרונה לנוסעים למוסקבה בטיסה 507").
כל מי שצקצק לגבי המטוסים הרוסים, שימשיך ויטוס עם אל-על, בלי מקום לישר את הרגליים. האוכל באמת קשה ללעיסה ולעיכול, אבל היינו מצוידים בסנדביצ'ים מלאים באהבה וגעגועים מסבתא וסבא, אז ויתרנו בקלות על התענוג. ארבע שעות טיסה ואנחנו בחורף. שלג מסביב. קונקשן כבקשתנו, שהספיק בדיוק למציאת השער שלנו וביקור בשירותים, ושוב טיסה. הילדים בהתרגשות מחוויית המטוס, קבלו יחס אישי מהדיילות וערכות פעילות שהעסיקו אותם. בטיסת הלילה הארוכה גם היה מסך אישי, עם ערוץ סרטים לילדים, שעשה את העבודה (לגדולים. הקטנים נרדמו לפני שהתחילו השידורים). בקיצור, צלחנו את הטיסות בשלום.
ומהסתיו, לחורף, לקיץ. בהמלצה של חבר, עלינו על מונית לעיר בצורה נוחה ומסודרת ובמחיר סביר ביותר. ועוד קטנה בעניין החבר- כשאתה נחשף למקום ולומד להכיר אותו דרך העיניים של מישהו מקומי ופחות כתייר, החוויה היא אחרת לגמרי. החל מהאוכל, התחבורה, דרך המנהגים ועד לאנשים. לנו זה קרה עם בנגקוק. זה היה הבסיס שלנו בטיול שעשינו למזרח לפני הילדים, ולאחר מכן- בפעמים עם הילדים, כך שהנחיתה פה הרגישה באופן מסוים כמו חזרה לאיזה בית מוכר ואהוב.
מזג האוויר בעונה הזאת נח בצורה מפתיעה. מסתובבים עם ג'ינס בלי להזיע, ואם מזיעים- זה לא מהחום, אלא מהאנרגיות שיוצאות מלהשגיח על הילדים. ילדי הכפר שלנו, היחפנים, שמטפסים על כל עץ רענן, שהכביש המסוכן הוא כביש המערכת של הקיבוץ והעיר הגדולה, על רמזוריה ובנייניה בני 4 הקומות, היא קריית שמונה… נוחתים בעולם חדש ומוזר, של גורדי שחקים, תנועה סואנת, מוניות, רכבות, גשרים, אורות מהבהבים, מדרגות נעות ומעליות, שכל אחד מאלה הוא אטרקציה בפני עצמה. הריגוש שלהם עולה על גדותיו, ועם כל ההבנה וההכלה, לפעמים גם על עצבינו… בשילוב עם הג'ט-לג, שגורם להם למשוך את הערב עד 22:00 לפחות, גם אחרי ימים ארוכים ומתישים, הסבלנות מתקשה לעמוד בעומס.
את הימים בעיר הגדולה העברנו בהשלמת ציוד שהיה חסר לנו, בחיפוש אחר מצלמה (שעוד לא מצאנו וכרגע אנחנו רק עם הסמארטפונים שלנו), בחוויית התחבורה הציבורית על גווניה ובהיכרות מעמיקה עם אוכל הרחוב. הילדים לרוב טועמים ומנסים את המאכלים המקומיים, ותמיד אפשר לסמוך על האורז הלבן שיהיה שם על כל חריף שלא יבוא. יום אחד גם הקדשנו לנסיעה מחוץ לעיר, לפארק The Ancient City – Muang Boran. פארק מדהים בהיקפו, מדמה מבנים ומקדשים חשובים בסגנונות שונים ברחבי תאילנד (כמו מיני ישראל אבל בגודל טבעי), מרוכז בשטח עצום, מלא אגמים וצמחייה והכל יפה ונקי כל כך. מתניידים שם בקלאב-קאר או באופניים. אנחנו לקחנו אופניים, ובילינו שם חמש שעות. האמת שיכולנו יותר, אבל נכנסנו כבר לזמן פציעות 🙂
זה הלילה השישי שלנו בבנגקוק. אנחנו כל הזמן מזכירים לעצמנו שהמסע הזה שחלמנו עליו ותכננו אותו בראשנו, כבר בעצם התחיל, כי זה עוד לא לגמרי נתפס. בימים הקרובים אנחנו טסים-נוסעים-שטים לקופנגן. ניתן לילדי החופש שלנו מרחב וטבע ונחפש לנו בית קבע. כי בית, בסופו של יום- זה המקום בו אנחנו יחד.
שי יקרה. ממש כייף לעקוב. תמשיכו לכתוב. בימים האחרונים הכרתי מישהי שמתעסקת עם נדלן בקופנגן. אם תרצי שאחבר ביניכם תגידי לי.
אהובה, תענווווג לקרוא אותך! 🙂
איזו דרך נפלאה לחוות ולהרגיש ולהביע במילים, תודה. זו זכות בשבילי לקחת חלק מההרפתקאה שלכם באופן הזה…
תהנו אהובים, אתם פשוט מופלאים.
שלום לכם בצד השני של… הכל בעצם
נהנית מאוד מכתיבת החוויות שלכם. כשרון הכתיבה שלך שי ממחיש את העובר עליכם בצורה "פלסטית" ומרתקת.
רק טוב מיוני ועפרה
בשעה טובה! התחלתם את המסע…
תעשו חיים… תהנו מהילדים… הטיולים…
ואם קצת קשה לפעמיים … אל תשכחו שאנחנו פה רוב הזמן … עובדים
אחלה בלוג! כבוד!
נא להמשיך לעדכן … אשמח לפינת מתכונים 🙂
שנוכל להתנסות גם בטעמים .
דש״ש חם מכל הבנאים
שי ואיל יקרים,
כמה אומץ וחוכמה ללכת ככה אחר החלומות! מאחלת לכם הרבה אושר, חוויות ובעיקר קארמה טובה, תמשיכו לכתוב ולעדכן! הרבה אהבה ממני.
תודה רבה על התגובות האוהדות! כיף לדעת שאתם איתנו במסע הזה. הכתיבה בטוח תהיה יותר מהנה עכשיו, כשיש מי שקורא את זה 🙂
תעשו חיים קורנים,
נשמע מעולה עד כה וזו רק ההתחלה,לה,לה..
הבית שלכם ריק ושקט ומרגישים את חסרונכם בשכונה….
תמשיכו לשתף ,כיף לקרוא…
גילי מוסרת ד"ש חםםםםם לשחר.
שיואו
כייפנים
אם לא מתראים בלייב אז לפחות פה..
שמרו על עצמכם והמשיכו לעדכן