ציוניוני הדרך

אנחנו אחרי שבוע וקצת ב-Da Lat. עם הנחיתה קיבלו את פנינו עשרות פרפרים וריח של צמחייה ופריחות. עיר צבעונית עם אויר הרים וניחוח צרפתי, שופעת בחממות לגידול פרחים וירקות ובכלל- איזור מאוד חקלאי. אפשר להבין למה בחרו הצרפתים לבנות להם עיירת נופש שם למעלה בהרים, הרחק מהזיעה הבלתי פוסקת. האמת שכבר התגעגעתי לצינת הבוקר ולצינה בכלל. סופסוף קרירות נעימה כזו, אמיתית, שמאלצת אותנו אפילו ללבוש את החליפה הארוכה היחידה שהבאנו! לקחנו דירת Airbnb חמודה ומעוצבת ובעיקר מאובזרת, כך שיכולנו להתפנק בארוחות בוקר טעימות עם בגטים טריים מהחברה עם המאפייה מול הבית. אפילו היו לנו שתי ארוחות ערב נדירות וראשונות מאז שטסנו- פירה ושניצלים ופסטה עם חגיגת פטריות (כמו שכינה אותה השף הפרטי, לאחר שאסף את כל סוגי הפטריות בסופר).

 

להמשיך לקרוא ציוניוני הדרך

ארץ חדשה

בסופו של יום שהתחיל בבוקר בצפון קו-פנגן, המשיך במעבורת לעיר סורטאני, משם טיסה לבנגקוק ועוד טיסה להו-צ'י-מין סיטי, הידועה כסייגון, נחתנו בוייטנאם. הו-צ'י-מין עיר סואנת ומרשימה, עם מספר תושבים כשל כל ישראל, עם ארכיטקטורה צרפתית לצד גורדי שחקים וכמויות בלתי נתפסות של טוסטוסים. הבגטים טריים ונפוצים מאוד וכמו הנודל-סופ, ניתן למצוא אותם כמעט בכל פינת רחוב.

להמשיך לקרוא ארץ חדשה

אמור רק להתראות

נפרדנו מהבית. כשאין הרבה ציוד כל עניין האריזה והעזיבה הופך להיות יותר פרקטי ופחות סנטימנטלי. שהינו בבית הזה שלושה חודשים בסך הכל, עם הפוגה בלאוס, וכן התרגלנו אליו ולסביבתו וגם הרגשנו בו סוג של בית (בעיקר כשהיה ריח של חלות או עוגיות ביתיות באויר), אבל כשהמעבר הוא למלון על חוף הים, עם משפחה וחברים, אז הפרידה הופכת פשוטה יותר.

להמשיך לקרוא אמור רק להתראות

Home and away

תקציר הפרקים הקודמים: אחרי שלושה חודשי תאילנד, רובם בקו-פנגן, ניסינו את כוחנו בצורת טיול מסוג אחר בלאוס. שלושה שבועות של תזוזות, נופים וחוויות מגוונות. ראינו כי טוב לנו בפורמט הזה, וחזרנו למנוחה ולנחלה. חזרנו לארוחות האהובות עלינו, בבית ובחוץ, לאפייה, ללימודים, לבריכה ולים. לא היה פשוט להחזיר את הילדים למצב של למידה, אבל הנה הם לקראת סיום החומר שלהם בחשבון לשנה״ל הנוכחית. בעוד שבפייסבוק ובשאר ישראל החלו הכנות לחג הפורים, אצלנו נחגג לו גם חג הביקורים. מסתבר שיש חג יותר שמח מפורים…

להמשיך לקרוא Home and away

לאוס- סוף מסלול

לפני שבוע התמקמנו חזרה בבסיסנו בקו-פנגן, מלווים בחברים מהבית, אחרי שנפרדנו (בקושי) ממשפחה נוספת של חברים איתה בילינו בבנגקוק. קבענו עם נהג המונית שלנו והוא חיכה לנו כשירדנו מהמעבורת. עשינו עוד עצירת הצטיידות בסופר הקרוב ונסענו לבית. כיף מאוד לחזור למקום מוכר, למסעדות המוכרות ולסביבה שאנחנו מרגישים בה כבר סוג של בית. נכון לפעמים כשאוכלים משהו טעים, רואים איזה דבר יפה, או סתם נהנים, מתחשק שמישהו יבוא ויחלוק אתכם את ההנאה הזאת? אז הנה זה קורה לנו ממש ברגעים אלה.

אבל לפני שנסתנכרן חזרה עם המציאות, יש לנו עוד חובה לסיים את המסלול שלנו בארץ השכנה, לאוס. אז אחרי שלושה לילות בעיר Luang Prabang עלינו על מיני-ואן לעיר ממש בצפון לאוס, קרובה מאוד לגבול עם סין מצפון ועם תאילנד ממערב, Luang Namtha.

להמשיך לקרוא לאוס- סוף מסלול