בת מצווש

גיל בת המצווה הגיע לפתחנו. אם הינו מושכים את השהות בגולה עוד קצת, לא היתה התלבטות ויכולנו להגיד לה- הנה, תראי איזה טיול ארגנו לך! לא שבוע באירופה, שנתיים במזרח! אבל מאחר שהיא ילידת סוף נובמבר, פספסנו את ההזדמנות. הסיפורים והתמונות מהאירועים של בנות השכבה כבר עשו את שלהם, ומלים כמו די.ג'יי, שמלה לבנה, כניסה, מגנטים ו"בוק" נפוצו לכל עבר.

אז עכשיו תתארו לכם אישה, ששורשיה הקיבוצניקיים עבותים וחשופים כמו של פיקוס, שחיה כמעט שנתיים במזרח, הרחק מרשתות אופנה וצרכנות (וגם בארץ מעדיפה את השיטוט בחנויות יד שנייה), שהבת שלה שועטת עמוק לתוך גיל העשרה וניזונה מווטסאפ כדי להתעדכן איך להיות היא, ומתחילה לדון איתה על איך תראה הבת מצווש…

ברור שנכנסתי לחרדה/מתקפה/מגננה וכאמא מאוד רעה והחלטית, הודעתי לבת שלי שאני עוד לא בשלה להיות בתפקיד 'האמא של הכלה', וברשותה נמתין עם זה לעוד כמה שנים. כרגע אני אמא שלה, והייתי שמחה לראות אותה בכל הארוע ולא לנסות למצוא אותה בין עוד מאה שנראות ומתנהגות בדיוק אותו הדבר.

לשמחתי יצא לה לקחת חלק בכמה מאותם אירועים והיא הבינה בעצמה שהיא כבר נמצאת במקום אחר (כמובן עם הקול הנודניקי שלי תקוע לה בראש). כיוון שלא היתה בשנתיים האחרונות בארץ, נשאר קשר עם חלק מצומצם מהילדים, בעיקר בנות, והפקה בסגנון הזה לא מתאימה להרכב כזה. היא התחילה להעלות כל מיני רעיונות, אני הצעתי כמה הצעות, ובסוף אייל הציע לנהל את זה עם תקציב ידוע מראש. ברגע שניתן לה התקציב, היא יכלה לבחור ולבנות לה ולעוד 10 חברות (לא הגבלנו אותה במספר משתתפים- זאת היתה עוד אחת מהבחירות שלה) יום כיף, שהיא בוחרת את התוכן שלו. מכל מיני שיקולים כמו מזג אויר ואחרים, חשבנו להקדים ולחגוג את היום הזה ממש בסוף החופש הגדול ולפני החגים. אני עזרתי בהתארגנות וביצירת קשר עם נשות המקצוע שלקחו בו חלק, והיא החליטה איך יראה היום הזה, מעיצוב ההזמנה, בחירת הפעילות, הסדנא, הארוחה והקינוחים.

אז מה היה שם? היום התחיל בעלייה על הכדור הפורח במלון גליליון ותצפית על העמק, לצלילי הלהיטים שבחרה (שכמחווה ליום המיוחד שלה, לא העברתי ביקורת על רמת הטקסט של השירים). ערב לפני זה הכינו אותנו שאולי יהיו רוחות, ולא בטוח שהכדור יעלה. בואו דמיינו לכם את ההורמונים של המתבגרת לשמע הדברים האלה. העיניים התמלאו בדמעות ורמת הלחץ עלתה לגובהו של הכדור כשהוא בשיאו. החלטנו להמשיך עם שאר הלו"ז גם אם לא נעלה על הכדור, אך בסופו של דבר הרוח היתה איתנו (בגוף, ולא באויר), הכדור עלה אל על והיתה התרגשות גדולה.

לאחר מכן המשכנו לחולתה לביתה של אלה קורן, שהיא גם דודה וגם מדריכת סדנאות יצירה ברמה גבוהה, איכותית, אסטתית, מקצועית ומתוקתקת (ואני לגמרי אובייקטיבית! באמת!). שחר בחרה סדנת הדפסים על תיקי שרוכים. בצד אחד הדפס בת מצווה שהוכן מראש על ידי אלה (לאחר התייעצות עם כלת השמחה), ובצד השני יצירה אישית של כל ילדה. הבנות יצרו ונהנו וחוו הצלחה גדולה ומתנה אישית- גם משחר וגם מעצמן. שם גם הוגשה להן ארוחת בוקר חגיגית עם גבינות איכותיות ששחר קנתה, ירקות, ולחמים מופלאים של שלום עלחם. לקינוח הבנות התפנקו בקינוחים המושקעים והטעימים של ליאת ביטון שהמשיכו את האיכות של היום המיוחד הזה.

בכל הזמן הזה ליוותה אותנו הגדולה מכולם (אל תטעו בקוטן שלה), לילך שדה, הצלמת. למעשה לילך היא הרבה הרבה מעבר לצלמת. היא מתבגרת בעצמה, היא מדברת עם הבנות בגובה העיניים ובגובה הדשא, בצחוק ובישירות והיא פשוט הפכה את היום הזה ליום שייזכר גם בזכות התמונות המדהימות שצלמה, אבל לא פחות- בזכות הנוכחות הטובה שפזרה. בסופו של היום, שחר היתה ממש מאושרת! הכל התנהל כמו שצריך, כולן היו מרוצות וזה היה באמת שלה. יום שלה ושל החברות, כמו שבחרה.

הגיל הזה, כמו שאני רואה אותו דרכה, הוא תקופה של עיבוד העצמי דרך איבוד העצמי. קודם כל תשכחי את מה שכבר קצת ידעת על עצמך, אחר כך תתרחקי מכל מה שנראה לך דומה להורים שלך, ואז תיטמעי עמוק בין בנות גילך. אחרי שכבר לא ניתן להבחין בך שם ביניהן, תתחילי לבנות את האני שלך ולתת לו להציץ מדי פעם, לבדוק אם כבר מותר לו להרים ראש. אז זה בסדר, אני מבינה שזה תהליך שחלק גדול מהבנות עוברות בגיל הזה, אבל לפחות ביום אחד, יום שמושקעים בו גם כסף וגם המון תשומת לב אישית- שיהיה בו משהו שהוא שלה באמת. וכך היה.

את החגיגות עם המשפחה המשכנו בתאריך האמיתי, כט' בנובמבר, ולא כי אנחנו מאוד פטריוטיים, פשוט כי זה תאריך הלידה שלה. גם עם המשפחה המצומצמת חיפשנו דרך שתהיה מהנה ורגועה לחגוג- בכל זאת, חצי מהמשתתפים הם מתחת לגיל 12… היא חשבה על הפארק בכרמיאל, אבל גם בגלל החשש מהגשם וגם בגלל המרחק, החלטנו לוותר. בסוף עלה הרעיון של אגמון החולה. גם עונה מתאימה, גם מותאם לאנרגיות של הילדים, וגם מספיק קרוב אם צריך לרוץ ולתפוס מכסה מפני הגשם. החזאים, כדרכם בשבועות האחרונים, בישרו על גשם ביום שישי, וזה היה הסימן שכנראה יהיה יום נעים.

היה יום מדהים. שמים כחולים, חמים בשמש, נעים בצל, עגורים ברקע וירוק בעיניים. משפחה מבסוטה וילדת בת מצווש עם צרור בלונים, מאושרת מתשומת הלב וההתאספות סביבה. בקיצור, אפשר לומר שהצליח גם במגזר המשפחתי.