בסופו של יום שהתחיל בבוקר בצפון קו-פנגן, המשיך במעבורת לעיר סורטאני, משם טיסה לבנגקוק ועוד טיסה להו-צ'י-מין סיטי, הידועה כסייגון, נחתנו בוייטנאם. הו-צ'י-מין עיר סואנת ומרשימה, עם מספר תושבים כשל כל ישראל, עם ארכיטקטורה צרפתית לצד גורדי שחקים וכמויות בלתי נתפסות של טוסטוסים. הבגטים טריים ונפוצים מאוד וכמו הנודל-סופ, ניתן למצוא אותם כמעט בכל פינת רחוב.
נפרדנו מהבית. כשאין הרבה ציוד כל עניין האריזה והעזיבה הופך להיות יותר פרקטי ופחות סנטימנטלי. שהינו בבית הזה שלושה חודשים בסך הכל, עם הפוגה בלאוס, וכן התרגלנו אליו ולסביבתו וגם הרגשנו בו סוג של בית (בעיקר כשהיה ריח של חלות או עוגיות ביתיות באויר), אבל כשהמעבר הוא למלון על חוף הים, עם משפחה וחברים, אז הפרידה הופכת פשוטה יותר.
תקציר הפרקים הקודמים: אחרי שלושה חודשי תאילנד, רובם בקו-פנגן, ניסינו את כוחנו בצורת טיול מסוג אחר בלאוס. שלושה שבועות של תזוזות, נופים וחוויות מגוונות. ראינו כי טוב לנו בפורמט הזה, וחזרנו למנוחה ולנחלה. חזרנו לארוחות האהובות עלינו, בבית ובחוץ, לאפייה, ללימודים, לבריכה ולים. לא היה פשוט להחזיר את הילדים למצב של למידה, אבל הנה הם לקראת סיום החומר שלהם בחשבון לשנה״ל הנוכחית. בעוד שבפייסבוק ובשאר ישראל החלו הכנות לחג הפורים, אצלנו נחגג לו גם חג הביקורים. מסתבר שיש חג יותר שמח מפורים…
לפני שבוע התמקמנו חזרה בבסיסנו בקו-פנגן, מלווים בחברים מהבית, אחרי שנפרדנו (בקושי) ממשפחה נוספת של חברים איתה בילינו בבנגקוק. קבענו עם נהג המונית שלנו והוא חיכה לנו כשירדנו מהמעבורת. עשינו עוד עצירת הצטיידות בסופר הקרוב ונסענו לבית. כיף מאוד לחזור למקום מוכר, למסעדות המוכרות ולסביבה שאנחנו מרגישים בה כבר סוג של בית. נכון לפעמים כשאוכלים משהו טעים, רואים איזה דבר יפה, או סתם נהנים, מתחשק שמישהו יבוא ויחלוק אתכם את ההנאה הזאת? אז הנה זה קורה לנו ממש ברגעים אלה.
אבל לפני שנסתנכרן חזרה עם המציאות, יש לנו עוד חובה לסיים את המסלול שלנו בארץ השכנה, לאוס. אז אחרי שלושה לילות בעיר Luang Prabang עלינו על מיני-ואן לעיר ממש בצפון לאוס, קרובה מאוד לגבול עם סין מצפון ועם תאילנד ממערב, Luang Namtha.
ממשיכים לנוע בלאוס, מהמרכז לצפון. אחרי חוויית אוטובוס ארוכה ומעייפת, החלטנו לנסות להתקדם בכוחות עצמנו. שכרנו אוטו לשלושה ימים והתחלנו לנוע צפונה. היעד הכללי היה Luang Prabang, בירת הצפון של לאוס, שלמעשה מתפקדת בתור בירת התיירים הלא רשמית של לאוס בכלל. התחנה הראשונה במסלול היתה NaHin. כפר נחמד בבקעה בין הרים שמוביל למערה שאסור להחמיץ. אז התחלנו לנסוע. מיד עם היציאה מ-Takhek מרגישים בהבדל. הרים מצוקיים צצים מכל עבר ושדות אורז מוריקים מבהיקים באור השמש. עם הדרך הצוקים הולכים ומתחברים לרכסים מרשימים ועוצמתיים.
