מצאנו בית והתמקמנו בו לחודשיים הקרובים, עד תחילת פברואר. למדנו לקבל בברכה את גשמי הברכה ואפילו הכנו להם מקום של כבוד במד הגשם, כדי להוסיף עניין. אז מה עכשיו? מנסים לסגל לעצמנו סוג של שגרה.
זה מורגש קודם כל באוכל. עד עכשיו אכלנו שתי ארוחות גדולות בחוץ (האוכל פה מאוד זול וזמין וכמובן טעים!) ועוד איזו ארוחה קלה כמו מוזלי, או בימים הגשומים- כדי להיכנס לאווירה- דייסת קוואקר עם קינמון. בשגרה הנוכחית התחלנו עם סידור חדש- ארוחה אחת בחוץ וארוחה אחת ישראלית, בבית: סלט, חביתה, טוסט, טונה וגבינת שמנת למריחה, מהגבינות היחידות שניתן למצוא כאן. הילדים מאוד נהנים מהאוכל המקומי, אך אוכלים בשמחה וגעגוע את הסלט של הבית (רק חסרים פה איזה קוטג' וטחינה כדי שזה יהיה מושלם). אין לנו עדיין שולחן אוכל וכסאות, אבל יש לנו מחצלת, ככה שהארוחה ישראלית אבל התפאורה תאילנדית.
ועוד בענייני אוכל- בזכות הטוסטר-אובן שיש לנו כאן והמתכון המנצח של נורית, הכנסנו ללו"ז השבועי שלנו בימי שישי חלות גן- גם בקופנגן! יצא טעים להפליא! מאפה שמרים ראוי ובכלל- כל משפחת הלחמים ומוצרי החיטה, זה מצרך נדיר ביותר כאן, כך שזה מגביר את התמוגגותן של בלוטות הטעם בזמן הביס.
עוד אין לנו ממש סדר יום קבוע, אבל אולי יום אחד זה יקרה. כרגע הבוקר שלנו מתחיל מהרגע שהעין נפקחת ונמשך עד שהבטן מקרקרת. בזמן הזה הילדים הצעירים משחקים, הגדולים מתקדמים בחוברות החשבון ומתרגלים קצת אנגלית בסיסית (לא יאמן כמה מעט בית הספר תרם בשנתיים האחרונות בתחום האנגלית!), כתיבה וקריאה. כשהרעב מתחיל לתת אותותיו, אנחנו יוצאים לסיבוב אצל החברות שלנו- Pamai (על הסלט) ו-Nui (על הבשר) לארוחה האהובה עלינו: סלט פאפאיה "סום-טם", אורז דביק "קאו ניאו" ועוף על האש "קאי-יאן". מידת החריפות בסלט היא לפי בחירת הסועד, הנוקב במספר הצ'ילים המתווספים לסלט.
בצהרים ממשיכים עם הלימודים והמשחקים, אך במידה והארוחה מכבידה מדי בבטן, שמים לחבורה סרט, ותופסים תנומה קלה. תהליך מריחת קרם ההגנה במשפחה אשכנזית מרובת ילדים, יכול להמרח בעצמו על פני מספר שעות ולכן אנחנו משתדלים לכוון את שעות הרחצה בים לשעות אחר הצהרים, אז אנחנו פטורים ממריחה ויכולים גם להנות משקיעות יפות ועקיצות יתושים.
אז זאת השגרה לכאורה שלנו, שכל יום בערך נשברת מסיבה כזאת או אחרת. יום אחד הולכים לבריכה של אחד המלונות הקרובים, ומאחר שזה בתשלום, כבר מעבירים שם יום, שלא נצא פראיירים חס ושלום. או למשל נוסעים לקניות ב"עיר הגדולה" טונג-סלה וכבר אוכלים שם ארוחת ערב בשוק לילה עם הדוכנים והשייקים שעולים 30 בהאט לאחד (שלושה שקלים וקצת). או כשפתאום אנחנו מגלים שמאחורי הבית שלנו מתגוררת חבורה של צעירים מדרום אמריקה ששטים בין חופים ואיים עם שתי סירות ומופיעים בקרקס נודד, והם מזמינים אותנו להצטרף לחימום שלהם לקראת המופע באותו ערב.
או- משנרקלים ודורכים בטעות על אבנון (הידעת? האבנון הוא דג ארסי ונחשב לארסי ביותר בין דגי הים. בגופו קיים סנפיר בעל קוצים רבים הנפתח בעת שבעל חיים גדול-כמו אייל, למשל- מתקרב אליו, והארס המוזרק מתוכו עלול להמית אדם הדורך עליו בטעות. הוא הופך למסוכן ביותר הודות להסוואה שהוא יוצר). במקרה הנ"ל סובלים מכאבי תופת, מבקרים בבית החולים המקומי וזוכים בבלון בצורת רגל לימים הקרובים…
ואם ממש קפצה עלינו רוח ההרפתקה, אנחנו קמים בבוקר והולכים לחברה Tik שאחראית על סידור הרכב. בודקים בסידור אם הטנדר פנוי לנו, ואם כן, יוצאים לסיבוב. בינתיים הספקנו רק סיבוב קצר של קניות וחיפוש אחר שולחן אוכל. יום הטיול שתכננו לשמורה עם המפלים נדחה בשל המפגש עם האבנון.
אז בגדול זאת השגרה לכאורה שלנו. קצת לו"ז קצת loose… אנחנו מתאקלמים, לשגרה ולאקלים.
בוא ונקרא לזה שגרה
שינויי מזג האויר הביאו אותי לחשוב…
איך שגלגל מסתובב לו…
הסוף הרי ברור… זוהי נקמתם של נושמי הזימים במשמיד הפורלים הידוע לשמצה מדפנה. האבנון הנ"ל התמקם במקום, איך שהוא שמע שקניתם כרטיסי טיסה.
בענין הטחינה זו בהחלט נקודה הכאובה, ונקווה שתמצאו לה פתרון בקרוב.
מקווה שכבר ארגנתם לעצמכם קרלוג מניע מהסידור של קופנגן.
ואסיים באזהרה : שימו לב לקוקוסים הנושרים מן העץ.. או כמו שניסח זאת ניוטון- הקוקוס מסריח מהראש.. או שזה האבנון בעצם.
החבר הזה היה צריך להרוג אותי, כי אני עם הדגים רק התחלתי, ואני לא מתכוון לעצור שם. כל יצורי הים על הכוונת שלי עכשיו, לא רק מנפנפי הסנפיר ומפריסי הקשקש.
לגבי הטחינה, אומרים שאם היא מתיישנת קודם בסרי-לנקה בשקית אחת עם קפה שחור היא מעדן שאין לתאר. לו רק יכולנו לבדוק…
קודם כל אני חייב להגיד שיש לכם אחלה ״שגרה לכאורה״ 🙂
ההיתי מכניס את Pamai ו Nui גם לשגרת היום שלי … (אם כי אני לא בטוח שנצליח לפתוח להן כרטיס ספק בבמס או בתן ביס)
וגם בניר עציון אין משרות פתוחות כרגע.
לגבי האבנון נשמע בהחלט תקרית מצערת…
לאור התמונה של הרגל של אייל, אפשר רק לדמיין איך נראה האבנון לאחר המפגש… 🙂
זה בהחלט יכול לגרום לי לרצות לחזור.
מנקודת מבטו של האבנון, לדעתי מדובר בלא יותר מטרדה קטנה בזמן מנוחת הצהריים. אני חושד שהוא ואני חווינו את המפגש הזה באופן שונה לגמרי.
פשוט אלופה.כתיבה מדהימה…
האבנון של דוד אייל …
עדיין בודק גבולות. ..
שיגרה מדהימה שנותר לנו רק לחלום עליה.
תהנו, תקרעו את תאילנד ופשוט תמשיכו לחיות את החיים.☺…
תודה! מתגעגעים אליכם…
תהנו מהאש באח ומהתפאורה המושלגת (גם לזה מתגעגעים פה 🙂 )
תן חיבוק גדול בשמנו לכל החבורה המדהימה שלך!
אחלה שגרה
רק לגבי הקוטג', יש משהו ממש דומה בתאילנד. כלי כמו של יוגורט ועיצוב עם צהוב (אם זכרוני אינו מטעה אותי) דברו עם אוריה , אצלה אכלתי כזה
תודה! נחפש…
אז על הטחינה אנחנו – אתם על השולחן שיתארגן עד שנגיע.
שייקה את סופר אמא
ואיילי אתה תינוק שחייב לגעת בכל דבר …
יאללה פתחו יומנים כי השבוע יסגרו תאריכים
יאללה…. מחכים לכם!
שייקה איזה אלופים אתם ואיזה מלכה את!
תהנו מלא, אנחנו בהחלט לומדים מכם גמישות מחשבתית.
נשיקות
תודה חג'ה! כרגע נראה שאנו זקוקים עוד לתרגול… 🙂
שגרו מתכון לחלות