כבר חודשיים שאנחנו בישראל ועוד לא כתבתי רשמים מהמולדת. טוב, לוקח זמן להתרגל ולהסתגל לאוכל המקומי, למזג האוויר, לזה שכולם מבינים עברית והמלים לא צריכות לעבור עיבוד ותרגום לפני שהן נאמרות, לזה שהאנשים סביבנו כבר מכירים אותנו ואם לא, אז יהיה מי שיסביר: "אלה המשפחה שגרה שנתיים בהודו עם ארבעה ילדים", לשיחות עם המחנכות והגננות העתידיות של הילדים, לקניות בסופר, לנהיגה בכבישי הארץ, לזה שהטלפון גם יכול לקבל שיחות… בקיצור, לחיים שהיו לנו לפני שנתיים והנה הם שוב סביבנו ואנחנו בתוכם. אבל לפני ההסתגלות, עוד קפיצה קטנה לנאגר שבעמק קולו בצפון הודו.
