שבנו להודו. זה מצחיק שאני אומרת שבנו, למרות שהגענו למקום שעוד לא הינו בו מעולם, אבל התחושה היתה שאנחנו חוזרים למשהו מוכר ואהוב. אז יותר נכון- נחתנו בגואה. גואה היא המדינה הקטנה ביותר בהודו, פרוסה על קו החוף המערבי. הדת המורגשת פה היא הנצרות, שבימים אלה רוחשת ונרגשת לקראת יום הולדתו של ישו. בנר השמיני של חנוכה נזכרנו להדליק חנוכייה מאולתרת, שדלקה בהרמוניה לצד האורות והקישוטים של הכריסמס.
יצאנו ב-7:00 בבוקר לתחנת האוטובוס בפוקרה, כשבידינו שישה כרטיסים לאוטובוס של 7:30. הגענו והבנו שיש בעיה, ולא שמרו לנו את המקומות. אחרי נסיונות לתקן את הנעשה, הצלחנו למצוא אוטובוס שיקח אותנו לקטמנדו. לקח לו שעה וחצי עד שיצא מפוקרה ופרבריה. הדרך הררית, מתפתלת במתינות ועוברת מעל הנהר, בין כפרים הבנויים לאורכה. לפני 12 שנים היא ארכה כ-6 שעות, והיום היא אורכת כמעט כפול. הסיבה לכך היא פשוט הרעה בתנאים. הכבישים שבורים והדרך בחלקה נבנית מחדש. הכל זז מאוד לאט. בכלל, בנפאל, אין הרבה ערך לזמן שלך כמקומי או כתייר. אדם מתכנן תוכניות והנפאלים לוקחים ת'זמן.
