בנסיעת אוטובוס קצרה מהצפוי, הגענו מ- Da lat ל- Nha Trang או כפי שהוגים את שמה המקומיים "ניה צ'אנג". אייל ואני לקחנו איזה וירוס כלשהו לדרך, שאצל אייל נשאר קצת יותר זמן וכלל גם חום בא והולך. Nha Trang, עיר חוף שנכבשה על ידי התיירים הרוסים, ידועה במאכלי ים, שלא יצא לנו לטעום, בשנירקולים יפים, שלא יצא לנו לעשות ובפארק מים על האי ממול, שמגיעים אליו ברכבל ארוך במיוחד, שגם אליו לא יצא לנו להגיע. אפילו חוף הים שם ראה אותנו פעם אחת בלבד ובהרכב חלקי. בקיצור, נקודת מעבר מבחינתנו. היינו זקוקים לאיזו הפוגה בריאותית- פיזית ומשפחתית. העברנו שם שלושה לילות, עם ערב אחד על הטיילת של חוף הים, שהתגלתה כשוקקת חיים דווקא עם רדת השמש ואת הלילה הרביעי כבר עשינו באוטובוס בדרך ל- Hoi An.
חודש: מאי 2017
ציוניוני הדרך
אנחנו אחרי שבוע וקצת ב-Da Lat. עם הנחיתה קיבלו את פנינו עשרות פרפרים וריח של צמחייה ופריחות. עיר צבעונית עם אויר הרים וניחוח צרפתי, שופעת בחממות לגידול פרחים וירקות ובכלל- איזור מאוד חקלאי. אפשר להבין למה בחרו הצרפתים לבנות להם עיירת נופש שם למעלה בהרים, הרחק מהזיעה הבלתי פוסקת. האמת שכבר התגעגעתי לצינת הבוקר ולצינה בכלל. סופסוף קרירות נעימה כזו, אמיתית, שמאלצת אותנו אפילו ללבוש את החליפה הארוכה היחידה שהבאנו! לקחנו דירת Airbnb חמודה ומעוצבת ובעיקר מאובזרת, כך שיכולנו להתפנק בארוחות בוקר טעימות עם בגטים טריים מהחברה עם המאפייה מול הבית. אפילו היו לנו שתי ארוחות ערב נדירות וראשונות מאז שטסנו- פירה ושניצלים ופסטה עם חגיגת פטריות (כמו שכינה אותה השף הפרטי, לאחר שאסף את כל סוגי הפטריות בסופר).
ארץ חדשה
בסופו של יום שהתחיל בבוקר בצפון קו-פנגן, המשיך במעבורת לעיר סורטאני, משם טיסה לבנגקוק ועוד טיסה להו-צ'י-מין סיטי, הידועה כסייגון, נחתנו בוייטנאם. הו-צ'י-מין עיר סואנת ומרשימה, עם מספר תושבים כשל כל ישראל, עם ארכיטקטורה צרפתית לצד גורדי שחקים וכמויות בלתי נתפסות של טוסטוסים. הבגטים טריים ונפוצים מאוד וכמו הנודל-סופ, ניתן למצוא אותם כמעט בכל פינת רחוב.